ההמנון החדש של מדינת ישראל

ההמנון החדש של עוזי ארנן

בעיתון הארץ נתפרסמה כתבה פרי עטו של פרופ' עוזי ארנן, בה הצעה להמנון חדש למדינת ישראל. ארנן טוען כי תוכן ההמנון המקורי לא משקף את רצון חלק ניכר מאזרחי המדינה, את כמיהותיהם ואת העקרונות החשובים להם. אם כן, יש לשנות את ההמנון. זו טענה חזקה אף שהיא טעונה בירור. אם אכן רצון העם הוא בהמנון אחר המשקף ערכים אחרים, וודאי שיש מקום להחליף את ההמנון להמנון בו ההמון מזדהה. ארנן עושה מעשה ואף כותב המנון חדש המשקף את הערכים החשובים לדעתו:

נָקוּמָה כֻּלָּנוּ, בָּנִים לָךְ מוֹלֶדֶת,                       נָקוּם נִשָּבַע לָךְ, בְּנֵי הַמּוֹלֶדֶת

כָּל דָּת וּמוֹצָא שֻתָּפִים בָּךְ עַד תֹּם                 גַּם אִיש גַּם אִשָּה לַקְּרִיאָה מִתְיַצְּבִים

יָפָה אַתְּ אַרְצֵנוּ, אַתְּ אֶרֶץ נוֹלֶדֶת                     רְאוּ נָא הֶמְיַת הַשָּלוֹם הַיּוֹרֶדֶת

אַחַת אַתְּ אִמֵּנוּ, אֶחָד הַלְּאוֹם                          תְּנוּ יָד זֶה לָזֶה בְּכָבוֹד כְּשָוִים.                       

                                                    

                          אֲנַחְנוּ אֶזְרָחִים - לַטּוֹב וְגַם לָעֹל

                          כָּבוֹד וְשִוְיוֹן בְּנַפְשֵנוּ לַכֹּל

                          חֻקִּים מְלֵאִים וְצוֹדְקִים לְכָל פְּרָט

                          זֹאת הָאֱמֶת, עוֹלָה עַל כָּל דָּת!

אין לי כוונה לדון בשאלת החלפת ההמנון. יתכן שזה נצרך, יתכן שזה חסר תועלת ויתכן שזה לא נכון. ברצוני לדון בשאלת החלפת ההמנון להמנון זה שכתב עוזי ארנן.

סגנונו הספרותי של ההמנון

עיקר הדיון בהמנון זה היא שאלת תוכן ההמנון – האם התכנים הנמצאים בהמנון זה אכן מרצים את הרוב המוחלט של ההמון. אין בכוונתי להתדיין בשאלה זו, וגם אין לי כלים לכך. אין כוונתי גם להיכנס לשאלה הפרקטית – האם המנון חדש יתפוס בקרב העם. ברצוני להתייחס אל ההמנון המוצע כיצירה ספרותית.

ההמנון כתוב בסגנון רומנטי, סגנון המזכיר את שירת התחייה. בסגנון זה כתבו משוררים כמו שלונסקי, שניאור, ביאליק וטשרניחובסקי. קל לזהות את המילים הגבוהות המחקות משלבים לשוניים משנאיים ומקראיים. קל לזהות את החריזה שאיננה מושלמת (יש כאן חרוזי 'שור וחמור') אולם היא קפדנית ועוטפת את השיר כולו. וכן קל לזהות את המשקל הטוני-סלאבי בו כתוב השיר.

כבר בשירת דור תש"ח, בשירתם של משוררים כנתן אלתרמן, לאה גולדברג ואברהם חלפי שירים לא נכתבו בצורה כזו. אצל משוררי תש"ח המשלב הלשוני היה הרבה יותר חופשי ולא דומה למשלבים עתיקים והמשקל לא היה כל כך שבלוני כמו בשירת התחייה. קל וחומר בשירה המודרנית והפוסט מודרנית ששולטות בכיפה מאז סוף שנות החמישים. אמנם ישנה 'חבורת הו!' ששמה לה מטרה להשיב את החריזה והמשקל לשירה העברית; אך ראשית, חבורה זו הם צעירים שטרם מיקמו את עצמם בזרם המרכזי של השירה; ושנית, סגנון כתיבתם חדשני בהרבה מצורת הכתיבה של שירת התחייה.

מובנת בחירתו של ארנן בסגנון התחייה. בסגנון זה כתב גם נפתלי הרץ-אימבר את 'התקווה'. כשארנן פונה לכתוב המנון חדש, סוגתו של ההמנון הישן עומדת לנגד עיניו ומשפיעה עליו. ההבדל בין הרץ-אימבר לבין ארנן הוא, שהרץ אמבר כתב שירה וארנן – חיקוי.

הרץ-אימבר כתב בסגנון המקובל בימיו, ארנן הוא ארכאי וחקיין. ואין זה דבר של מה בכך, אני חושב שזכותה של מדינה שהמנונה יהיה בעל חשיבות ספרותית. אך אין זו הבעיה העיקרית בבחירתו של ארנן בסגנון כתיבה זה.

על מבנה ורעיון

הצצה בכל סוגה ספרותית תראה, ששינוי צורני בדרך כלל איננו רק שינוי צורני. לדוגמה, הגדרות של סוגות מוסיקליות פופולאריות, לא מוגדרות בדרך כלל רק באמצעות המוסיקה, אלא גם באמצעות נושאי העיסוק. קל לראות זאת, שירי אהבה שניתן למצוא למכביר במוסיקת הפופ לא ימצאו במוסיקת המטאל. דבר זה תקף למיטב ידיעתי, בכל תחום אמנות. מהפיכה צורנית חייבת להביע עמדה, ולכן צורה חדשה פירושה בדרך כלל גם רעיון חדש.

הסיבה שבגינה ארנן כותב המנון חדש היא שתוכני ההמנון החדש כבר פג תוקפן, לדעתו:

בהמנון ראוי שיובעו המשאלות והעקרונות העיקריים של המדינה ואזרחיה, והתנאים הבסיסיים של כולנו השתנו. [...] כאשר חלים שינויים עקרוניים בחיים ובמיוחד כשהם שינויים מדיניים רבי עוצמה - משנות מדינות את המנוניהן המסורתיים. [...] אם אכן אנו רוצים שאזרחי המדינה ירגישו שההמנון שייך להם ויראו עצמם כבנים למדינה החדשה, מן הראוי לתת לכך ביטוי בהמנון הלאומי.

ביטוי בתוכן אכן קיים בהמנונו של ארנן, אך מה עם ביטוי בצורה? המנונו של ארנן דומה להצגת המושג 'מוות' על ידי ציור בגווני ורוד, או המושג 'שקט' על ידי דפיקות תופים. הדיסונאנס הקיים ביצירתו של ארנן בין תוכן לצורה משווע. אם ברצונו להציג בהמנונו ערכים של אוניברסאליות, שלום ואי דתיות, היה עליו לעשות זאת בכלים מודרניסטיים. בכלים דומים יותר לשירתם של נתן זך ודוד אבידן.

בהנחה שיש להחליף את ההמנון, מהיכן צמחה התפיסה שהמנונה של מדינת ישראל חייב להיות כתוב בסגנון שירת התחייה? אולי אפשר לכתוב המנון בסגנון אחר? אולי כבר קיים שיר, בשירה המודרנית או בסגנון אחר, המתאים להיות המנונה של המדינה?

אין זו סתם הערה קטנונית. המנון הוא סמל, בסמל לכל פרט חייבת להיות משמעות. ארנן עצמו טוען כי יש בעיה קשה בהמנון שהסמלים שבו אינם נכונים. מן הראוי, אם כן, לשים לב לכל פרט בתוכן ובצורה, כדי ליצור המנון שכל פרט בו מדויק ומשקף תכנים ראויים. אם דבר מה בהמנון, ובוודאי דבר משמעותי כסוגתו, מיצג תכנים אותם ארנן לא רוצה ליצג, הרי שהמנונו כשל.

אילו הייתי במצב רוח מבודח יותר, ולא שרוי במירמור כשם שאני עכשיו, הייתי מן הסתם מנסה לתרגם את שירו של ארנן לסגנון מודרניסטי. אם מישהו רוצה לנסות לעשות זאת, אשמח אם יראה לי את השיר שכתב.